רשלנות רפואית בתסחיף ריאתי או בקריש דם (DVT) עשויה להתקיים בשני מצבים עיקריים: כאשר צוות רפואי לא העריך את הסיכון ולא נתן טיפול מונע למטופל בסיכון (למשל אחרי ניתוח, באשפוז ממושך או בגבס ברגל), או כאשר התסמינים לא אובחנו בזמן והמטופל שוחרר בלי בירור מתאים. עצם הופעת קריש אינה מעידה על רשלנות; השאלה היא אם רופא סביר היה פועל אחרת, ואם הדבר היה מונע את הנזק.
קריש דם בווריד עמוק ברגל יכול להופיע אצל כל אדם, גם כשהטיפול שקיבל היה תקין לחלוטין. אבל חלק לא מבוטל מהמקרים קורה אצל מטופלים שהסיכון שלהם היה ידוע מראש: אחרי ניתוח אורתופדי, בזמן אשפוז ארוך במיטה, או עם גבס שמקבע את הרגל. כשהסיכון היה ידוע ולא נעשה דבר, או כשמטופל הגיע למיון עם קוצר נשימה ונפיחות ברגל ושוחרר הביתה עם אבחנה של "חרדה" או "מתיחת שריר", עולה שאלה משפטית אמיתית. המאמר הזה עוסק רק בשאלה הזו: מתי קריש דם או תסחיף ריאתי הם תוצאה של רשלנות, ומה בודקים כדי לדעת.
מה זה DVT ומה זה תסחיף ריאתי?
פקקת ורידים עמוקים (DVT) היא קריש דם שנוצר בווריד עמוק, לרוב בשוק או בירך. תסמינים אופייניים הם כאב, נפיחות ורגישות ברגל אחת, תחושת כובד, חום מקומי ואדמומיות. אצל חלק מהאנשים אין תסמינים כלל.
תסחיף ריאתי (PE) מתרחש כאשר קריש, או חלק ממנו, ניתק ונסחף בזרם הדם אל עורקי הריאות. התסמינים: קוצר נשימה פתאומי או הדרגתי, כאב בחזה שמחמיר בנשימה, דופק מהיר, שיעול דמי ולעיתים התמוטטות. תסחיף ריאתי הוא מצב מסכן חיים שמחייב טיפול מיידי.
שני המצבים נכללים במונח המקצועי VTE (תרומבואמבוליזם ורידי). מבחינה משפטית הם בדרך כלל נבחנים יחד, כי תסחיף ריאתי מתחיל ברוב המקרים כ-DVT שלא זוהה או לא טופל.
מי נמצא בסיכון מוגבר לקריש דם?
הנקודה הזו חשובה במיוחד לתביעה: ככל שגורמי הסיכון היו ברורים יותר ומתועדים יותר, כך קשה יותר לצוות הרפואי להסביר מדוע לא ננקטו אמצעי מניעה. גורמי הסיכון המוכרים כוללים:
- ניתוח ממושך, ובמיוחד ניתוחים ברגליים, באגן ובבטן, וניתוחי החלפת מפרק ירך או ברך.
- אשפוז או שכיבה במיטה במשך כמה ימים, וחוסר תנועה ממושך אחרי פציעה.
- קיבוע של הרגל בגבס או בסד.
- שברים ופגיעות בכלי דם או בשרירים.
- מחלה ממארת פעילה וטיפולים אונקולוגיים.
- הריון והתקופה שאחרי הלידה.
- טיפול הורמונלי או גלולות המכילות אסטרוגן.
- אירוע קודם של קריש דם, נטייה משפחתית או תרומבופיליה (הפרעת קרישה מולדת).
- גיל מבוגר, השמנה, עישון והתייבשות.
מתי אי מתן טיפול מונע עשוי להיות רשלנות?
ברפואה המודרנית, מניעת קרישי דם אצל מאושפזים ומנותחים נחשבת לחלק שגרתי מהטיפול. ההנחיות הבינלאומיות המקובלות, כמו הנחיית NICE הבריטית NG89, קובעות שיש להעריך את הסיכון לקריש ואת הסיכון לדימום אצל כל מטופל מאושפז, ולהציע טיפול מונע כאשר הסיכון לקריש עולה על הסיכון לדימום. הטיפול המונע יכול להיות תרופתי (זריקות נוגדות קרישה או תרופות במתן פומי) או מכני (גרבי לחץ ומכשירי לחץ לסירוגין), בהתאם למצב המטופל.
בישראל, הסטנדרט המשפטי נקבע לפי מה שרופא סביר בתחום היה עושה באותן נסיבות. הנחיות מקצועיות, נהלי בית החולים ופרוטוקולים של המחלקה משמשים את המומחים מטעם הצדדים כדי להראות מה היה הסטנדרט באותה עת. לכן, בבדיקת תיק שואלים בדרך כלל:
- האם בוצעה ותועדה הערכת סיכון לקריש דם בקבלה למחלקה או לפני הניתוח?
- האם ניתן טיפול מונע, ואם לא, האם נרשמה סיבה רפואית (למשל סיכון מוגבר לדימום)?
- האם המינון ומשך הטיפול היו מתאימים לסוג הניתוח ולמצב המטופל, כולל המשך הטיפול אחרי השחרור כשהדבר נדרש?
- האם המטופל קיבל הסבר על הסימנים שמחייבים חזרה דחופה לבית החולים?
דוגמה מוחשית: אחרי ניתוח החלפת ברך או ירך, ההנחיות המקובלות ממליצות על טיפול מונע שנמשך גם אחרי השחרור, לרוב במשך כמה שבועות מהניתוח, ולא רק בזמן האשפוז. שחרור הביתה בלי מרשם ובלי הסבר, אצל מטופל שאין לו התווית נגד, הוא דפוס שחוזר בתיקים. הרחבה על סיבוכים אחרים בניתוחים אלה במאמר רשלנות בניתוח החלפת ברך או ירך, ועל כשלים כלליים בחדר הניתוח במאמר רשלנות רפואית בניתוח כירורגי.
גם במקרה של גבס או סד ברגל אחרי שבר, ההנחיות ממליצות לשקול טיפול מונע לפי הערכת סיכון אישית. כאן לא מדובר בחובה גורפת: מטופל צעיר ובריא עם קיבוע קצר אינו בהכרח זקוק לזריקות. אבל כשיש גורמי סיכון נוספים ולא נשקלה מניעה כלל, ייתכן שזו חריגה מהסטנדרט.
אבחון מאוחר בחדר המיון: איפה הטעויות קורות?
תסחיף ריאתי ידוע כאחת האבחנות הקשות ברפואה דחופה, משום שהתסמינים שלו דומים לאלה של מצבים רבים אחרים: התקף חרדה, דלקת ריאות, בעיה לבבית או כאב שרירי בחזה. דווקא משום כך קיימים כלים מובנים שנועדו למנוע פספוס.
בהנחיה הבינלאומית המקובלת לאבחון (NICE NG158), הרופא מעריך תחילה את הסבירות הקלינית באמצעות מדד Wells, שמביא בחשבון בין היתר סימנים של DVT ברגל, דופק מהיר, ניתוח או חוסר תנועה בשבועות האחרונים, אירוע קודם וסרטן פעיל. לפי התוצאה:
- כאשר הסבירות נמוכה, מבצעים בדיקת דם בשם D-dimer, שמודדת תוצרי פירוק של קרישים. תוצאה שלילית מאפשרת בדרך כלל לשלול קריש.
- כאשר הסבירות גבוהה, או כשה-D-dimer חיובי, נדרשת בדיקת הדמיה: אולטרסאונד דופלר של ורידי הרגל לחשד ל-DVT, וCT אנגיוגרפיה של עורקי הריאה (CTPA) לחשד לתסחיף ריאתי.
חשוב להבין: בדיקת D-dimer לבדה אינה שוללת תסחיף אצל מטופל שהסבירות הקלינית שלו גבוהה, והיא גם עלולה להיות חיובית ממגוון סיבות אחרות. הטעויות הנפוצות שעולות בתיקים הן:
- לא בוצעה הערכת סבירות כלל, למרות תלונה על קוצר נשימה וכאב בחזה אצל מטופל אחרי ניתוח או אשפוז.
- תוצאת D-dimer חיובית שלא קיבלה המשך בירור, או שתועדה ולא נקראה.
- הסתמכות על D-dimer שלילי אצל מטופל בסבירות גבוהה, במקום הדמיה.
- ייחוס התסמינים לחרדה או למאמץ, ושחרור בלי הנחיות לחזרה.
- נפיחות ברגל שאובחנה כ"מתיחה" או "דלקת" בלי דופלר.
- עיכוב של שעות ארוכות בין החשד לבין ההדמיה, בלי לתת בינתיים טיפול נוגד קרישה כשהדבר מתבקש.
לא כל פספוס הוא רשלנות. לעיתים התמונה הקלינית באמת הייתה לא טיפוסית, והבירור שנעשה היה סביר באותן נסיבות. על העקרונות הכלליים של כשל באבחון קראו במאמר רשלנות רפואית באבחון.
מתי זה רשלנות ומתי זה סיבוך? טבלת השוואה
| מצב | כנראה סיבוך שאינו רשלנות | עשוי להצביע על רשלנות |
|---|---|---|
| מניעה באשפוז או אחרי ניתוח | ניתן טיפול מונע מתאים, ובכל זאת נוצר קריש | לא בוצעה הערכת סיכון, או שמטופל בסיכון לא קיבל מניעה בלי סיבה מתועדת |
| שחרור הביתה | ניתנו מרשם והנחיות, והמטופל קיבל הסבר על סימני אזהרה | הטיפול המונע הופסק בשחרור למרות שנדרש להמשיך בו, ולא ניתן הסבר |
| הגעה למיון עם תסמינים | בוצעה הערכה, D-dimer והדמיה לפי הצורך, והתמונה לא הצביעה על קריש | לא נשקל תסחיף כלל, או שבדיקה חיובית לא קיבלה המשך |
| קריש שאובחן | הוחל טיפול נוגד קרישה מיד, עם מעקב | עיכוב ממושך בתחילת הטיפול, או מינון ומעקב לא מתאימים |
| טיפול נוגד קרישה | דימום כסיכון ידוע שהוסבר, עם ניטור תקין | מתן בלי בדיקה של התוויות נגד, או בלי מעקב שנדרש |
מה צריך להוכיח בתביעה?
תביעת רשלנות רפואית בתחום הזה בנויה על אותם יסודות כמו כל תביעת רשלנות: חובת זהירות, הפרה שלה (סטייה מהסטנדרט של רופא סביר), נזק, וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. בתיקי קריש דם, היסוד הקשה ביותר הוא לרוב הקשר הסיבתי: גם טיפול מונע מלא אינו מונע כל קריש, ולכן צריך להראות שבמקרה הספציפי, טיפול נכון היה מונע את הנזק או מקטין אותו באופן ממשי. ההסבר המלא על יסודות ההוכחה ונטל ההוכחה נמצא במאמר איך מוכיחים רשלנות רפואית.
בפועל, כמעט אי אפשר לנהל תביעה כזו בלי חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הרלוונטי (רפואה פנימית, רפואה דחופה, המטולוגיה או אורתופדיה, לפי המקרה). חוות הדעת קובעת מה היה הסטנדרט, האם הוא הופר, ומה היה קורה אילו פעלו כנדרש.
הנזקים בתיקים אלה יכולים להיות קשים: תסמונת פוסט-תרומבוטית (כאב ונפיחות כרוניים ברגל), יתר לחץ דם ריאתי כרוני שפוגע ביכולת המאמץ, נזק מוחי בעקבות חוסר חמצן, ולעיתים מוות. כשמדובר במוות, בני המשפחה יכולים לבחון תביעה בשם העיזבון וגם תביעה של התלויים בנפטר. על אופן חישוב הפיצוי וראשי הנזק קראו במאמר פיצויים ברשלנות רפואית.
מה עושים עכשיו? צעדים מעשיים
- בקשו את התיק הרפואי המלא. לפי חוק זכויות החולה, מטופל זכאי לקבל את המידע הרפואי שלו, כולל העתק מהרשומה. בקשו במפורש את גיליונות התרופות (כדי לראות אם ניתנה זריקה מונעת), הערכות הסיכון, סיכומי המיון, תוצאות מעבדה ופענוחי הדמיה, ולא רק את מכתב השחרור.
- רשמו ציר זמן כל עוד הפרטים טריים: מתי הופיעו התסמינים, למי פניתם, מה נאמר לכם ומתי שוחררתם.
- שמרו מרשמים וקבלות מבית המרקחת. היעדר מרשם לטיפול מונע אחרי השחרור הוא לעיתים ראיה חשובה.
- אל תחכו עם הבדיקה המשפטית. תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא בדרך כלל 7 שנים, אבל איסוף ראיות ובדיקה רפואית לוקחים זמן. על כללי ההתיישנות, כולל אצל קטינים, קראו במאמר התיישנות בתביעות רשלנות רפואית.
- שקלו תלונה או בקשה לבירור במקביל, אך זכרו שהליך פנימי בבית החולים אינו תחליף לבדיקה עצמאית של התיק.
טעויות נפוצות של מטופלים ומשפחות
- להניח שקריש הוא "סתם מזל רע". לפעמים זה נכון, אבל בלי לבדוק את גיליון התרופות אי אפשר לדעת אם ניתנה מניעה.
- להסתפק במכתב השחרור. המידע החשוב נמצא לעיתים קרובות ברשומות הסיעוד ובגיליונות התרופות.
- לפנות למומחה לא מתאים. חוות דעת צריכה להיכתב בידי רופא מהתחום שבו התרחש הכשל.
- לחשוב שהזמן לא לוחץ. גם כשההתיישנות רחוקה, זיכרון העדים והזמינות של הרשומות נשחקים.
שאלות ותשובות
נוצר לי קריש דם אחרי ניתוח. האם זו בהכרח רשלנות?
לא. קריש דם יכול להופיע גם כשהטיפול היה תקין, כולל טיפול מונע מלא. השאלה היא אם בוצעה הערכת סיכון, אם ניתן טיפול מונע מתאים, ואם התסמינים אובחנו וטופלו בזמן.
שוחררתי מהמיון ואחרי יומיים אובחן תסחיף ריאתי. יש לי עילה?
ייתכן. בודקים מה היו התסמינים בביקור הראשון, האם נשקלה אבחנה של תסחיף, האם בוצעו בדיקת D-dimer או הדמיה כשהיה צריך, והאם השחרור היה סביר. התשובה מחייבת עיון בתיק וחוות דעת רפואית.
האם בדיקת D-dimer תקינה שוללת תסחיף ריאתי?
אצל מטופל שהסבירות הקלינית שלו נמוכה, תוצאה שלילית מאפשרת בדרך כלל לשלול קריש. אצל מטופל בסבירות גבוהה ההנחיות המקובלות מפנות ישירות לבדיקת הדמיה, ולכן הסתמכות על D-dimer לבדו עלולה להיות שגויה.
קיבלתי גבס ברגל ולא קיבלתי זריקות. האם זה תקין?
תלוי בגורמי הסיכון שלכם. ההנחיות ממליצות לשקול טיפול מונע לפי הערכה אישית של הסיכון לקריש מול הסיכון לדימום. אם היו גורמי סיכון נוספים ולא נעשתה הערכה כלל, כדאי לבדוק.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעה?
ככלל, 7 שנים ממועד הטיפול הרשלני. כשהנזק התגלה מאוחר יותר, המניין עשוי להתחיל ממועד הגילוי, בכפוף למגבלה של 10 שנים מיום האירוע. אצל קטינים המניין מתחיל בגיל 18.
לסיכום
קריש דם ותסחיף ריאתי הם סיבוכים מוכרים, אבל במקרים רבים הם גם ניתנים למניעה או לאבחון מוקדם. ההבחנה בין סיבוך לבין רשלנות נעשית לפי הרשומות: האם הוערך הסיכון, האם ניתנה מניעה, והאם התסמינים קיבלו את הבירור שנדרש. בלי התיק הרפואי וחוות דעת של מומחה, אי אפשר לדעת.
משרד עורכי דין שחר, בן סהל ושות' בודק תיקי רשלנות רפואית ומלווה נפגעים ובני משפחה מאיסוף הרשומות ועד ניהול התביעה. אם אתם או בן משפחה נפגעתם מקריש דם או מתסחיף ריאתי ויש לכם שאלות על הטיפול שניתן, פנו אלינו לבדיקה ראשונית. מידע על התהליך עצמו תמצאו בעמוד הגשת תביעת רשלנות רפואית.
קראו גם: רשלנות רפואית באבחון · איך מוכיחים רשלנות רפואית · חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות · פיצויים ברשלנות רפואית · רשלנות בניתוח החלפת ברך או ירך · עורך דין רשלנות רפואית
המידע במאמר זה הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני או לייעוץ רפואי. הנחיות רפואיות ומועדים משפטיים מתעדכנים מעת לעת; יש לבדוק כל מקרה לגופו. בכל חשד לקריש דם או לתסחיף ריאתי יש לפנות מיד לטיפול רפואי.
מקורות רשמיים: הגשת תביעת רשלנות רפואית: כל זכות · NICE NG89: מניעת קרישי דם בבית חולים · NICE NG158: אבחון וטיפול ב-DVT ובתסחיף ריאתי · פקקת ורידים עמוקים: מכבי שירותי בריאות.
