רשלנות רפואית בניתוח החלפת ברך או ירך מתקיימת כאשר המנתח או הצוות חרגו מהסטנדרט הרפואי הסביר בהחלטה על הניתוח, בביצועו או במעקב שאחריו, והחריגה גרמה לנזק. סיבוך כשלעצמו אינו רשלנות: זיהום, פגיעה עצבית או פריקה הם סיכונים מוכרים. השאלה היא אם ננקטו האמצעים המקובלים כדי למנוע אותם, אם זוהו וטופלו בזמן, ואם הוסברו לכם מראש.
ניתוח להחלפת מפרק הברך או הירך הוא אחד הניתוחים האורתופדיים הנפוצים, ורוב המנותחים חוזרים ללכת בלי כאב. כשזה לא קורה, ונשארים עם זיהום שלא נגמר, רגל שקצרה, כף רגל שנגררת או תותבת שצריך להחליף שוב, עולה שאלה קשה: האם זה מזל רע, או טעות שהיה אפשר למנוע? המאמר הזה עוסק רק בניתוחי החלפת מפרקים: אילו סיבוכים חוזרים בתיקים, מה מבדיל בין סיכון ידוע לבין התרשלות, ומה כדאי לעשות כבר עכשיו כדי לשמור על הזכויות.
סיבוך או רשלנות: איך מבדילים?
כל ניתוח החלפת מפרק טומן בחובו סיכונים. ארגון המנתחים האורתופדים האמריקאי (AAOS) מציין שסיבוכים חמורים, כמו זיהום במפרק, מופיעים אצל פחות מ-2% מהמנותחים, וקרישי דם בוורידי הרגל מוגדרים אצלו כאחד הסיבוכים השכיחים. המשמעות המשפטית ברורה: עצם התרחשות הסיבוך אינה מוכיחה דבר.
בית המשפט שואל שאלה אחרת: האם רופא סביר, באותן נסיבות, היה פועל אחרת. כדי לזכות בתביעה צריך להראות שלושה דברים: שהייתה חריגה מהפרקטיקה המקובלת, שנגרם נזק, ושיש קשר סיבתי ביניהם. הסבר מפורט על היסודות ועל נטל ההוכחה מופיע במאמר איך מוכיחים רשלנות רפואית.
בניתוחי החלפת מפרקים, התרשלות מתגלה בדרך כלל באחד משלושה שלבים:
- לפני הניתוח: ניתוח שבוצע בלי התוויה מספקת, בלי שמוצו חלופות שמרניות, בלי בירור של מחלות רקע או בלי הסבר על הסיכונים.
- בחדר הניתוח: מיקום או זווית שגויים של רכיבי התותבת, בחירת גודל לא מתאים, פגיעה בעצב או בכלי דם, שבר בעצם במהלך ההשתלה.
- אחרי הניתוח: אי מתן טיפול מונע לקרישי דם, התעלמות מסימני זיהום, שחרור מוקדם, או עיכוב בהחזרה לחדר הניתוח כשהתברר שמשהו השתבש.
סקירה כללית של כשלים בכל סוגי הניתוחים נמצאת בעמוד רשלנות רפואית בניתוח כירורגיה. כאן נתמקד במה שייחודי לתותבות ברך וירך.
הסיבוכים שחוזרים בתביעות
זיהום בתותבת
זיהום סביב מפרק מלאכותי הוא מהסיבוכים הקשים ביותר, משום שחיידקים נצמדים למשטח התותבת וקשה לסלק אותם באנטיביוטיקה בלבד. במקרים רבים נדרש ניתוח חוזר, ולעיתים הוצאת התותבת והשתלה מחדש בשני שלבים.
הזיהום עצמו אינו בהכרח רשלנות. השאלות שנבדקות הן: האם ניתנה אנטיביוטיקה מונעת כמקובל, האם נשמרו כללי העיקור, ובעיקר מה קרה כשהופיעו הסימנים: חום, אודם, הפרשה מהחתך, כאב שמחמיר במקום להשתפר. עיכוב של ימים או שבועות באבחון ובטיפול יכול להפוך זיהום שטחי שניתן לטפל בו לזיהום עמוק שמחייב החלפה של כל התותבת.
פגיעה עצבית
בניתוח החלפת ירך, העצב שנמצא בסיכון הוא בעיקר עצב השת (הסיאטי). בניתוח החלפת ברך, בעיקר העצב הפרונאלי שבצד החיצוני של הברך. פגיעה בהם עלולה לגרום לחולשה, לאובדן תחושה ול"כף רגל נשמטת", מצב שבו קשה להרים את כף הרגל בהליכה.
פגיעה עצבית היא סיכון מוכר, אבל היא עשויה להצביע על התרשלות כשהיא נגרמה ממתיחה מופרזת של הרגל, מהארכה חדה מדי שלה, ממשיכה לא זהירה של הרקמות, או כשתלונות על חוסר תחושה אחרי הניתוח לא נבדקו ולא הובילו לבירור בזמן.
אי שוויון באורך הרגליים
תחושה שרגל אחת ארוכה מהשנייה שכיחה בשבועות הראשונים אחרי החלפת ירך, ולעיתים היא חולפת. AAOS מציין שמנתחים מכוונים לעיתים את האורך מעט כדי לשפר את יציבות המפרק, ושחלק מהמנותחים נעזרים במדרס. הבעיה מתחילה כשהפער גדול, קבוע ומלווה בכאבי גב, צליעה או פגיעה עצבית.
במקרים כאלה נבדק התכנון שלפני הניתוח (מדידות על צילומים), האם נעשתה בדיקה של אורך הגפה במהלך הניתוח, והאם ההחלטה להאריך את הרגל הייתה מוצדקת רפואית.
מיקום שגוי של התותבת ופריקה
רכיב שהושתל בזווית לא נכונה עלול לגרום לפריקות חוזרות של הירך, לחוסר יציבות בברך, לשחיקה מואצת ולהתרופפות מוקדמת. לעיתים התוצאה היא ניתוח רוויזיה (החלפה חוזרת) שנים לפני הזמן הצפוי. צילומי הרנטגן שאחרי הניתוח הם ראיה מרכזית כאן, משום שהם מראים את מיקום הרכיבים כפי שהיה בפועל.
קריש דם ותסחיף ריאתי
אחרי החלפת מפרק בגפה התחתונה הסיכון לקריש דם בוורידי הרגל גבוה, ולכן מקובל לתת טיפול מונע. אי מתן מניעה, או אבחון מאוחר של קריש שהתפתח, נבחנים בנפרד במאמר תסחיף ריאתי וקריש דם ברשלנות רפואית.
טבלה: מתי סיבוך מעורר חשד לרשלנות
| הסיבוך | מה עשוי להצביע על התרשלות | מה כדאי לאסוף |
|---|---|---|
| זיהום בתותבת | אנטיביוטיקה מונעת שלא ניתנה, סימני זיהום שתועדו ולא טופלו, שחרור למרות חום או הפרשה | גיליון תרופות, רישומי חום, תרביות, תמונות של החתך, תיעוד פניות חוזרות |
| פגיעה עצבית | הארכה חדה של הגפה, תלונה על חוסר תחושה שלא נבדקה, עיכוב בבירור נוירולוגי | דוח הניתוח, רישומי סיעוד בימים הראשונים, בדיקת EMG והולכה עצבית |
| אי שוויון באורך הרגליים | פער גדול וקבוע, היעדר תכנון מתועד, שינוי אורך בלי הסבר רפואי | צילומי טרום ניתוח ואחריו, מדידות אורך, מכתבי מרפאות המשך |
| מיקום שגוי ופריקה | זווית רכיבים חריגה בצילום, פריקות חוזרות זמן קצר אחרי הניתוח, רוויזיה מוקדמת | כל צילומי הרנטגן והדיסקים, מדבקות התותבת מדוח הניתוח, סיכום ניתוח הרוויזיה |
| קריש דם | אי מתן מניעה, התעלמות מנפיחות וכאב בשוק או מקוצר נשימה | מכתב שחרור והמלצות, מרשמים, תיעוד מיון ובדיקות הדמיה |
הסכמה מדעת: מה היו צריכים להסביר לכם לפני הניתוח
ניתוח החלפת מפרק הוא כמעט תמיד ניתוח מתוכנן ולא דחוף, ולכן חובת ההסבר בו רחבה. סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, מחייב למסור למטופל, לפני שהוא מחליט, מידע על האבחנה, על מהות הטיפול ומטרתו, על הסיכונים הכרוכים בו ועל הסיכויים והסיכונים של טיפולים חלופיים או של אי טיפול. סעיף 14 קובע שלטיפולים המנויים בתוספת לחוק, ובהם ניתוחים (למעט כירורגיה זעירה), ההסכמה תינתן בכתב ותכלול את תמצית ההסבר שניתן.
בהחלפת ברך או ירך, הסבר ראוי כולל בדרך כלל את סיכוני הזיהום, הפגיעה העצבית, הפריקה, קרישי הדם ושינוי אורך הרגל, וגם את החלופות: פיזיותרפיה, טיפול תרופתי, זריקות, הורדה במשקל, או המתנה. אם לא הוצגו לכם חלופות, או שהטופס נחתם דקות לפני ההרדמה בלי שיחה אמיתית, ייתכן שנפגעה זכותכם להחליט. זו עילה שנבחנת גם כשהניתוח עצמו בוצע כראוי. ההרחבה המלאה נמצאת בעמוד פגיעה באוטונומיה והסכמה מדעת.
ומה אם התותבת עצמה הייתה פגומה?
לעיתים הבעיה אינה בניתוח אלא במוצר: דגם תותבת שהתגלו בו כשלים ונקרא לתיקון (Recall). במצב כזה עשויה לקום עילה נפרדת נגד היצרן או היבואן לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, שיש לו כללי התיישנות משלו, השונים מאלה של תביעת רשלנות. לכן חשוב לשמור את מדבקות הזיהוי של רכיבי התותבת, שמודבקות בדרך כלל בדוח הניתוח, ולבקש אותן אם אינן בידיכם.
מה עושים עכשיו: חמישה צעדים
- מבקשים את התיק הרפואי המלא. סעיף 18 לחוק זכויות החולה מעניק לכם זכות לקבל מידע מהרשומה הרפואית, כולל העתק שלה. בקשו במפורש את דוח הניתוח, טופס ההסכמה, רישומי הסיעוד, גיליון התרופות, ואת כל צילומי הרנטגן על גבי דיסק.
- כותבים יומן. מתי התחילו התסמינים, למי פניתם, מה נאמר לכם ומה נרשם. פרטים כאלה נשכחים מהר, והם חשובים בבדיקת השאלה אם הצוות הגיב בזמן.
- לא מוותרים על טיפול בגלל התביעה. אם נדרש ניתוח מתקן, הבריאות קודמת. אפשר לבצע אותו במוסד אחר, והתיעוד שלו יהיה ראיה בפני עצמו.
- שוקלים חוות דעת רפואית. תביעת רשלנות רפואית מחייבת לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בתחום, במקרה הזה אורתופד. מה היא כוללת ואיך בוחרים מומחה מוסבר במאמר חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות.
- שמים לב לשעון. תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים. כשהנזק התגלה מאוחר, המניין עשוי להתחיל ביום הגילוי, ובלבד שלא חלפו 10 שנים מיום האירוע. אל תסמכו על החריג בלי בדיקה.
טעויות נפוצות של מנותחים שנפגעו
- "חתמתי על טופס הסכמה, אז אין לי מה לעשות." הטופס אינו מכסה טיפול רשלני, וגם אינו מוכיח לבדו שניתן הסבר אמיתי.
- מחכים שהמנתח "יתקן". אמון במנתח הוא טבעי, אבל ניתוחים חוזרים אצל אותו צוות בלי בקשת תיעוד עלולים להשאיר אתכם בלי תמונה מלאה של מה שקרה.
- זורקים מסמכים ומדבקות. מכתבי שחרור, מרשמים ופרטי התותבת עשויים להכריע את התיק.
- מניחים שגיל או מחלות רקע סוגרים את הדלת. הם משפיעים על חישוב הנזק ולעיתים על הקשר הסיבתי, אבל אינם פוטרים את הצוות מחובת הזהירות. על ראשי הנזק ועל אופן החישוב ראו פיצויים ברשלנות רפואית.
שאלות ותשובות
האם כל זיהום אחרי החלפת מפרק הוא רשלנות?
לא. זיהום הוא סיכון מוכר גם בניתוח שבוצע כראוי. רשלנות נבחנת לפי האמצעים שננקטו למנוע אותו, ובעיקר לפי מהירות האבחון והטיפול כשהופיעו סימנים.
הרגל שלי ארוכה יותר אחרי החלפת ירך. האם זו עילה לתביעה?
פער קטן שכיח ולעיתים חולף או מטופל במדרס. פער גדול וקבוע, שלא נבע מהחלטה רפואית מוצדקת ומתועדת, עשוי להצביע על תכנון או ביצוע לקויים ומצדיק בדיקה של חוות דעת מומחה.
לא הסבירו לי על הסיכון לפגיעה עצבית. מה המשמעות?
ניתוח החלפת מפרק טעון הסכמה בכתב, והסבר על סיכונים מהותיים הוא חלק ממנה. אם הסיכון התממש ולא הוסבר, ייתכן שנפגעה זכותכם לבחור, גם אם הניתוח עצמו בוצע כראוי.
עד מתי אפשר להגיש תביעה?
תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים. כשהנזק התגלה רק מאוחר יותר, המניין עשוי להתחיל ביום הגילוי, ובלבד שלא חלפו 10 שנים מיום האירוע, ולכן כדאי לבדוק את המועדים מוקדם.
עברתי ניתוח רוויזיה במוסד אחר. האם זה פוגע בתביעה?
לא. טיפול מתקן במוסד אחר הוא לגיטימי, והתיעוד ממנו, כולל ממצאי הניתוח החוזר, עשוי לחזק את התביעה.
לסיכום
סיבוך אחרי החלפת ברך או ירך אינו הוכחה לרשלנות, אבל גם אינו גזרת גורל שצריך לקבל בשתיקה. ההבחנה בין השניים נעשית מול התיק הרפואי: מה תוכנן, מה בוצע בחדר הניתוח, מה תועד בימים שאחריו ומה הוסבר לכם מראש. ככל שהתיעוד נאסף מוקדם יותר, כך קל יותר לבדוק את השאלה ברצינות.
משרד עורכי דין שחר, בן סהל ושות' בוחן תיקי רשלנות רפואית מול המסמכים הרפואיים ובשיתוף מומחים בתחום הרלוונטי, ומסביר אם יש בסיס לתביעה ומה ההמשך. לבדיקה ראשונית ללא התחייבות, צרו איתנו קשר.
קראו גם: רשלנות רפואית בניתוח כירורגיה · פגיעה באוטונומיה והסכמה מדעת · איך מוכיחים רשלנות רפואית · חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות · פיצויים ברשלנות רפואית · עורך דין רשלנות רפואית
המידע במאמר זה הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. סכומים ותקרות מתעדכנים מעת לעת; יש לוודא את הנתונים העדכניים מול הגורם המוסמך.
מקורות רשמיים: הגשת תביעת רשלנות רפואית: כל זכות · הסכמה מדעת לטיפול רפואי: כל זכות · חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (נוסח באתר הביטוח הלאומי) · עיון ברשומה הרפואית: כל זכות.
