דלג לתוכן הראשי

רשלנות רפואית באירוע מוחי: שבץ שלא אובחן בחדר המיון

פורסם: · עודכן: · 10 דק' קריאה
◆ ההגדרה בקצרה

רשלנות רפואית באירוע מוחי היא מצב שבו צוות רפואי, לרוב בחדר המיון, לא זיהה שבץ או אירוע מוחי חולף (TIA) כפי שרופא סביר היה מזהה, או זיהה אותו מאוחר מדי, ובשל כך החולה איבד את הסיכוי לטיפול שפותח את כלי הדם החסום. התרופה ממיסת הקרישים (t-PA) ניתנת לרוב עד 4.5 שעות מהופעת התסמינים, וצנתור מוחי אפשרי אצל חולים מתאימים עד 24 שעות. כדי לתבוע צריך להוכיח גם סטייה מהסטנדרט הרפואי וגם שהעיכוב הוא שגרם לנזק.

שבץ מוחי הוא אחד המצבים שבהם לכל דקה בחדר המיון יש משמעות מעשית. כשהאבחנה מתפספסת, כשהחולה ממתין שעות להדמיה או כשהוא משוחרר הביתה עם ״סחרחורת״, החלון שבו אפשר היה לפתוח את כלי הדם החסום עלול להיסגר. המאמר הזה מסביר מה מצופה מצוות המיון, איפה נוצרים הפספוסים הנפוצים, ומתי עיכוב באבחון של אירוע מוחי עשוי להקים עילה לתביעת רשלנות רפואית.

אם השבץ אירע במקום העבודה ואתם מבקשים לבדוק את ההכרה בו כתאונת עבודה מול הביטוח הלאומי, זה מסלול נפרד לגמרי שמוסבר במאמר אירוע מוחי בעבודה כתאונת עבודה. כאן נעסוק בשאלה אחרת: האם הטיפול הרפואי עצמו היה רשלני.

למה הזמן כל כך קריטי באירוע מוחי?

רוב מקרי השבץ הם שבץ איסכמי, כלומר קריש שחוסם כלי דם במוח. לפי הרישום הלאומי לשבץ מוחי של משרד הבריאות, בשנת 2022 דווחו 16,349 מקרים של אירוע מוחי חד מ-23 בתי חולים. מתוכם 67.5% היו שבץ איסכמי, 24.1% אירוע מוחי חולף (TIA) ו-8.5% דימום מוחי.

בשבץ איסכמי קיימים שני טיפולים שמטרתם להחזיר את זרימת הדם ולהציל רקמת מוח: תרופה ממיסת קרישים שניתנת בווריד (t-PA), וצנתור מוחי שבו מוציאים את הקריש מכלי הדם. שניהם תלויי זמן. ככל שעובר זמן, יותר רקמת מוח נפגעת באופן בלתי הפיך, והטיפול הופך פחות יעיל או שכבר אי אפשר לתת אותו.

טיפולחלון זמן מקובלהערה
תרופה ממיסת קרישים לווריד (t-PA)עד 4.5 שעות מהופעת התסמינים או מהפעם האחרונה שבה החולה נראה תקיןלפני מתן התרופה חייבים לשלול דימום מוחי בהדמיה
צנתור מוחי (הוצאת הקריש)בדרך כלל עד 6 שעות, ובחולים נבחרים עד 24 שעותבחלון המאוחר ההחלטה נשענת על הדמיה מתקדמת שמראה רקמת מוח שעדיין ניתן להציל
בירור אחרי אירוע מוחי חולף (TIA)בירור דחוף, בלי לחכות לתור רגילהמטרה היא למנוע שבץ מלא בימים שאחרי האירוע

לפי אותו רישום (שלשנת 2022 חסרים בו נתונים מארבעה בתי חולים), בשנת 2022 קיבלו 11.2% מחולי השבץ האיסכמי שדווחו t-PA ו-7.8% עברו צנתור מוחי, ושיעור מתן ה-t-PA נע בין 2.4% ל-29.6% בבתי החולים השונים. בקרב מי שהגיעו באמבולנס שיעור מתן ה-t-PA היה 14.4%, לעומת 6.2% בקרב מי שלא הגיעו באמבולנס. הפערים האלה ממחישים עד כמה הדרך לטיפול תלויה בזמן ובארגון, ולא רק במחלה עצמה.

הסימנים שצוות מיון אמור לזהות

הכלי המוכר לזיהוי מהיר הוא FAST: Face (צניחה של צד אחד בפנים), Arm (חולשה או חוסר תחושה ביד אחת), Speech (דיבור משובש או קושי להבין), ו-Time (הזמן: להזעיק עזרה מיד ולרשום מתי התחילו התסמינים). יש מי שמשתמשים בגרסה מורחבת שמוסיפה בדיקה של שיווי משקל ושל הראייה.

הקושי האמיתי במיון הוא דווקא בתסמינים פחות קלאסיים. שבץ בחלק האחורי של המוח (המוח הקטן וגזע המוח) מתבטא לעיתים בסחרחורת, בבחילות, בחוסר יציבות בהליכה או בראייה כפולה, ובקלות מאובחן בטעות כבעיה באוזן הפנימית, כ״וירוס״ או כחרדה. גם אצל צעירים התמונה עשויה להטעות, כי השבץ פשוט לא נמצא ברשימת החשודים. רופא סביר אינו נדרש לזהות כל שבץ, אבל הוא נדרש לחשוד בו כשיש סימנים מחשידים ולבצע את הבירור שהחשד מחייב.

איפה נוצרים הפספוסים בחדר המיון?

הטבלה הבאה מציגה את השלבים העיקריים בטיפול בחשד לשבץ, ואת נקודות הכשל שחוזרות בתיקים מהסוג הזה:

שלב בטיפולמה מצופה לקרותאיפה נוצר הפספוס
קליטה ומיון ראשוני (טריאז׳)זיהוי חשד לשבץ לפי התסמינים ורישום השעה שבה החולה נראה תקין לאחרונההתסמינים נרשמים כ״חולשה כללית״ או ״סחרחורת״ והחולה ממתין בתור רגיל
בדיקה נוירולוגיתבדיקה ממוקדת של כוח, תחושה, דיבור, ראייה ושיווי משקל, ולעיתים קרובות ניקוד חומרה לפי סולם NIHSSבדיקה חלקית, או בדיקה שלא תועדה כלל
הדמיהCT מוח דחוף כדי לשלול דימום, ובמידת הצורך הדמיה של כלי הדם (CTA) או MRIה-CT מתעכב שעות, או CT תקין מתפרש כ״אין שבץ״
החלטה על טיפולהתייעצות עם נוירולוג, מתן t-PA כשאין התוויות נגד, והפניה לצנתור כשיש חסימה של כלי דם גדולאין פנייה לנוירולוג, או עיכוב בהעברה לבית חולים מצנתר
שחרורשחרור רק אחרי שנשללה אבחנה מסוכנת, עם הנחיות ברורות ובירור דחוף במקרה של TIAשחרור הביתה עם אבחנה של ״ורטיגו״ או ״לחץ״ בלי בירור, וחזרה עם שבץ מלא

CT תקין אינו שולל שבץ

אחת הטעויות השכיחות היא הסתמכות על CT ראשוני תקין. המטרה העיקרית של ה-CT הדחוף היא לשלול דימום לפני מתן t-PA. בשבץ איסכמי בשעות הראשונות ה-CT עשוי להיראות תקין לגמרי, ולכן כשהתמונה הקלינית מחשידה, CT תקין אינו סיבה לשחרר את החולה בלי בירור נוסף.

שחרור אחרי אירוע מוחי חולף (TIA)

ב-TIA התסמינים חולפים לבד, לפעמים תוך דקות, והחולה מגיע למיון כשהוא כבר מרגיש טוב. דווקא כאן הסיכון לפספוס גבוה: TIA הוא אזהרה לכך ששבץ מלא עלול להגיע בימים הקרובים. שחרור בלי בירור של כלי הדם בצוואר ובמוח, בלי בדיקת לב ובלי התחלת טיפול מונע, עשוי להיחשב סטייה מהסטנדרט אם בסמוך לכך החולה לקה בשבץ.

עיכוב בהעברה לצנתור

לא בכל בית חולים יש יכולת לבצע צנתור מוחי. דוח מבקר המדינה מיולי 2024 מצא שבעת הביקורת פעלו בישראל 11 בתי חולים מצנתרים, ובשישה מהם היה רופא מצנתר אחד בלבד. לפי הדוח, כמחצית מנפגעי השבץ שהועברו בשנים 2019 עד 2021 מבית חולים שאינו מצנתר לבית חולים מצנתר לא צונתרו בסופו של דבר, בין היתר בשל החמצת חלון הזמנים. הזמן החציוני מההגעה למיון בבית החולים הראשון ועד ההגעה לבית החולים המצנתר עמד על 174 עד 192 דקות, לעומת 120 דקות שעליהן ממליצה החברה הישראלית לשבץ.

ממצא מערכתי כזה אינו הופך כל עיכוב לרשלנות. הוא כן מראה שהשאלה ״כמה זמן עבר, ולמה״ היא שאלה לגיטימית שצריך לבדוק בכל תיק.

מתי פספוס של אירוע מוחי הוא רשלנות רפואית?

לא כל שבץ שלא אובחן במיון הוא רשלנות. כדי שתקום עילת תביעה צריך להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות, שמוסברים בהרחבה במאמר איך מוכיחים רשלנות רפואית. בתיקי שבץ הם מתורגמים לשלוש שאלות מעשיות:

  • האם הייתה סטייה מהסטנדרט? בהינתן התסמינים שתועדו, או שהיו אמורים להיות מתועדים, האם רופא מיון סביר היה חושד בשבץ ומבצע בדיקה נוירולוגית, הדמיה והתייעצות עם נוירולוג.
  • האם היה טיפול שהוחמץ? האם החולה היה בתוך חלון הזמן, בלי התוויות נגד ל-t-PA, או עם חסימה שמתאימה לצנתור. אם ממילא לא היה טיפול אפשרי, הטענה נחלשת מאוד.
  • האם העיכוב גרם לנזק? זו בדרך כלל השאלה הקשה ביותר. צריך להראות שאילו ניתן הטיפול בזמן, מצבו של החולה היה טוב יותר: פחות שיתוק, פחות פגיעה בדיבור, יותר עצמאות.

השאלה השלישית נבחנת כמעט תמיד באמצעות חוות דעת של מומחה בנוירולוגיה, שמתייחסת לסוג השבץ, למיקומו, לחומרתו ולסיכויי ההחלמה הצפויים עם טיפול ובלעדיו. על תפקידה של חוות הדעת ועל מי שכותב אותה ניתן לקרוא במאמר חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות.

כשהרישום הרפואי חסר

בתיקי מיון התיעוד הוא לב העניין: באיזו שעה נקלט החולה, מתי נבדק, מתי הוזמן ה-CT ומתי בוצע בפועל, ומה נכתב בבדיקה הנוירולוגית. כשהרישום חסר או לא מלא, בתי המשפט מכירים בכך שהדבר עלול לפגוע ביכולת של המטופל להוכיח את טענותיו, ובנסיבות מסוימות הם מעבירים את נטל ההוכחה לצד שהיה אחראי לתיעוד. לכן חשוב להשיג את התיק המלא, ולא רק את מכתב השחרור.

מה עושים עכשיו: צעדים מעשיים

  1. שחזרו ציר זמן. כתבו בהקדם מתי בדיוק התחילו התסמינים, מתי הגעתם למיון, מתי נבדקתם ומה נאמר לכם. השעות הן הבסיס של כל תיק כזה.
  2. בקשו את התיק הרפואי המלא. לפי חוק זכויות החולה אתם זכאים להעתק מהרשומה. בקשו גם רישומי סיעוד, תוצאות מעבדה, את קבצי ההדמיה עצמם ואת התיעוד של כל העברה בין בתי חולים.
  3. אספו מסמכים מביקורים קודמים. אם הייתה פנייה לרופא המשפחה או למיון לפני השבץ, היא עשויה להיות חלק מהתמונה.
  4. תעדו את המצב התפקודי. מה השתנה בהליכה, בדיבור, בעבודה ובטיפול העצמי. זה הבסיס להערכת הנזק בהמשך.
  5. אל תחכו יותר מדי. תקופת ההתיישנות הכללית היא 7 שנים, אבל איסוף ראיות ועדויות קל יותר כשהאירוע טרי. פירוט על המועדים במאמר התיישנות בתביעת רשלנות רפואית.

במקביל לבדיקת התביעה, נפגעי שבץ עשויים להיות זכאים לגמלאות מהביטוח הלאומי, ובהן קצבת נכות כללית. על כך במאמר תביעה לקבלת גמלאות נכות כללית.

על אילו נזקים ניתן לתבוע?

אם הוכחה רשלנות שגרמה להחמרת הנזק, הפיצוי נועד להעמיד את הנפגע, ככל האפשר, במצב שבו היה אילו קיבל טיפול נכון. בתיקי שבץ הנזקים כוללים בדרך כלל הפסדי השתכרות, עזרה וסיעוד, התאמות דיור, טיפולי שיקום והוצאות רפואיות, וכן כאב וסבל. חשוב להבין שהפיצוי מתייחס לנזק שנגרם בשל העיכוב, ולא לנזק שהשבץ היה גורם בכל מקרה. הסבר על אופן החישוב ועל ראשי הנזק במאמר פיצויים ברשלנות רפואית.

טעויות נפוצות של משפחות אחרי שבץ שהתפספס

  • להסתפק במכתב השחרור. מכתב השחרור הוא סיכום, ולא התיעוד המלא. השעות והפרטים נמצאים ברישומים עצמם.
  • להניח ש״ככה זה בשבץ״. נכון שחלק מהנזק אינו ניתן למניעה, אבל רק בדיקה רפואית מקצועית יכולה לומר כמה מהנזק נגרם בגלל העיכוב.
  • לסמוך על בירור פנימי בלבד. בית החולים עשוי לקיים בירור פנימי או ועדת בדיקה, אבל מסקנותיהם אינן מחליפות בדיקה עצמאית של התיק.
  • לשכוח את הביקור הראשון. לעיתים הפספוס המשמעותי הוא בביקור שקדם לשבץ המלא, למשל TIA שלא בורר. גם הוא חלק מהתיק.

שאלות ותשובות

שוחררתי מהמיון עם אבחנה של סחרחורת, ולמחרת התברר שזה שבץ. האם זו רשלנות?
לא בהכרח, אבל זה מצדיק בדיקה. השאלה היא אם בזמן הביקור היו סימנים שרופא סביר היה מזהה כחשד לאירוע מוחי, למשל סחרחורת עם הפרעה בהליכה, בראייה או בדיבור, ואם בוצעו הבדיקה הנוירולוגית וההדמיה המתאימות. אם לא, ייתכן שמדובר באבחון שגוי ברשלנות.

האם אפשר לתבוע אם גם עם טיפול בזמן לא היה מובטח שאחלים?
כן, אבל זו נקודת המחלוקת המרכזית בתיקים האלה. צריך חוות דעת של נוירולוג שתסביר מה היה המצב הצפוי אילו ניתן הטיפול בזמן. ככל שהחולה היה מתאים יותר לטיפול והעיכוב משמעותי יותר, קל יותר לבסס את הקשר הסיבתי.

כמה זמן יש להגיש תביעה על אירוע מוחי שלא אובחן?
תקופת ההתיישנות הכללית בתביעת נזיקין היא 7 שנים, ובמקרים מסוימים היא נמנית ממועד גילוי הנזק. בקטינים ובמצבים מיוחדים יש כללים שונים. כדאי לא להמתין, כי התיעוד והעדויות נחלשים עם הזמן.

איך משיגים את התיק הרפואי מחדר המיון?
לפי חוק זכויות החולה, מטופל זכאי לקבל העתק מהרשומה הרפואית שלו. מגישים בקשה למחלקת הרשומות של בית החולים ומבקשים את התיק המלא, כולל רישומי סיעוד, תוצאות בדיקות, קבצי ההדמיה עצמם והשעות המדויקות של כל פעולה.

בן המשפחה שלי לא מסוגל לפעול בעצמו אחרי השבץ. מי מגיש את התביעה?
אם החולה אינו כשיר לנהל את ענייניו, ניתן לפעול באמצעות אפוטרופוס שמונה לו או באמצעות מיופה כוח לפי ייפוי כוח מתמשך שנחתם מראש. אם החולה נפטר, התביעה יכולה להיות מוגשת על ידי העיזבון ועל ידי התלויים.

לסיכום

באירוע מוחי, ההבדל בין החלמה טובה לנכות קשה נקבע לעיתים בשעות הראשונות. כשבחדר המיון לא נבדקו התסמינים כראוי, כשההדמיה התעכבה או כשחולה שוחרר בלי בירור, יש מקום לבדוק אם נגרם נזק שאפשר היה למנוע. הבדיקה הזו נשענת על ציר זמן מדויק, על התיק הרפואי המלא ועל חוות דעת של מומחה.

משרד עורכי דין שחר, בן סהל ושות׳ בודק תיקי רשלנות רפואית באבחון ובטיפול, כולל מקרים של שבץ ושל אירוע מוחי חולף, ומלווה נפגעים ובני משפחה לאורך ההליך. אפשר לפנות אלינו לבדיקה ראשונית של המקרה, וללמוד עוד על הגשת תביעת רשלנות רפואית.

קראו גם: רשלנות רפואית באבחון · איך מוכיחים רשלנות רפואית · חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות · פיצויים ברשלנות רפואית · תסחיף ריאתי וקריש דם שלא אובחנו · עיכוב בניתוח דחוף

המידע במאמר זה הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. סכומים, תקרות והנחיות רפואיות מתעדכנים מעת לעת; יש לוודא את הנתונים העדכניים מול הגורמים המוסמכים.

מקורות רשמיים: שבץ מוחי: טיפול ושיקום, דוח מבקר המדינה (יולי 2024) · הרישום הלאומי לשבץ מוחי, דוח לשנת 2022: משרד הבריאות · תביעת רשלנות רפואית: כל זכות · עיון ברשומה הרפואית: כל זכות.

ליווי משפטי אישי ומקצועי בכל שלב

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם האפשרי

077-231-2237לשיחת ייעוץ חייגו:
חייגו עכשיו