כדי להוכיח רשלנות רפואית צריך להראות לבית המשפט ארבעה יסודות מצטברים: שלמטפל הייתה חובת זהירות כלפיכם, שהוא חרג מהסטנדרט של רופא סביר, שנגרם לכם נזק, ושקיים קשר סיבתי בין החריגה לבין הנזק. הנטל מוטל ככלל על התובע, ברמה של מאזן הסתברויות, אך הוא עשוי לעבור לרופא או לבית החולים כשהרשומה הרפואית חסרה או במצבים שבהם "הדבר מעיד על עצמו".
תחושה שמשהו השתבש בטיפול אינה מספיקה כדי לזכות בתביעה. בית המשפט אינו שואל אם התוצאה הייתה רעה, אלא אם הטיפול חרג ממה שרופא סביר היה עושה באותן נסיבות, ואם החריגה הזו היא שגרמה לנזק. המאמר הזה מסביר מה בדיוק צריך להוכיח, באילו ראיות משתמשים, מתי נטל ההוכחה עובר לצד השני, ומה אפשר לעשות כבר היום כדי לא לאבד ראיות.
מה בדיוק צריך להוכיח בתביעת רשלנות רפואית?
עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לפי סעיף 35, רשלנות היא מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או מחדל ממעשה שהיה עושה, וכן אי שימוש במיומנות או בזהירות שאדם סביר וכשיר לפעול באותו משלח יד היה נוקט. במילים פשוטות: הרופא נמדד מול רופא סביר בתחומו, לא מול אדם מן השורה.
מההגדרה הזו נגזרים ארבעה יסודות, וצריך להוכיח את כולם. כשל באחד מהם מספיק כדי שהתביעה תידחה, גם אם שלושת האחרים הוכחו היטב.
| היסוד | מה צריך להראות | הראיה המרכזית |
|---|---|---|
| חובת זהירות | שהתקיימו יחסי מטפל ומטופל, או שהמטפל היה צריך לצפות שמעשיו ישפיעו עליכם | הפניות, סיכומי ביקור, תיק אשפוז. ברוב המקרים היסוד הזה אינו שנוי במחלוקת |
| הפרת החובה | שהטיפול חרג ממה שרופא סביר בתחום היה עושה באותן נסיבות ובאותה עת | חוות דעת של מומחה בתחום, הנחיות מקצועיות, הרשומה הרפואית |
| נזק | פגיעה גופנית או נפשית, הפסד כספי או פגיעה באוטונומיה | מסמכים רפואיים עדכניים, חוות דעת על הנכות, תלושי שכר וקבלות |
| קשר סיבתי | שהנזק לא היה נגרם, או היה קטן יותר, אילו הטיפול היה תקין | חוות דעת רפואית שמנתחת את מהלך המחלה ואת מה שהיה קורה בטיפול נכון |
על מי מוטל נטל ההוכחה, ובאיזו רמת ודאות?
הכלל הבסיסי: מי שתובע צריך להוכיח. בהליך אזרחי, ובכלל זה בתביעת רשלנות רפואית, הרף הוא מאזן ההסתברויות: די להראות שהגרסה שלכם סבירה יותר מהגרסה של הצד השני, כלומר שהסיכוי שהיא נכונה עולה על 50%. זה רף נמוך בהרבה מ"מעבר לספק סביר" של המשפט הפלילי, אבל הוא עדיין מחייב ראיות של ממש, לא השערות.
בפועל, בית המשפט אינו מכריע לבד בשאלות רפואיות. הוא שוקל את חוות הדעת של המומחים משני הצדדים, ולעיתים גם של מומחה שמונה מטעמו, מול הרשומה הרפואית ומול עדויות המטופל, בני המשפחה והצוות.
איך מוכיחים שהרופא חרג מהסטנדרט הסביר?
זה לב התיק ברוב המקרים. כמה עקרונות שבתי המשפט חוזרים עליהם:
- הטיפול נבחן לפי מה שהיה ידוע בזמן אמת. לא שואלים מה ברור היום, אחרי שהאבחנה הסופית ידועה, אלא מה רופא סביר היה אמור לחשוב ולעשות עם המידע שהיה מונח לפניו באותו רגע.
- טעות בשיקול דעת אינה בהכרח רשלנות. רפואה אינה מדע מדויק. בחירה בין שתי דרכי טיפול מקובלות, שהתבררה בדיעבד כלא מוצלחת, אינה מקימה לבדה אחריות. התמונה משתנה כשהטעות נבעה מחוסר ידע מקצועי, מהתעלמות מתלונות או מאי ביצוע בדיקה שהתבקשה.
- "כך נוהגים אצלנו" אינו מגן מוחלט. סטייה מהפרקטיקה המקובלת אינה רשלנות אוטומטית, ומנגד, גם עמידה בנוהג אינה מבטיחה פטור אם הנוהג עצמו אינו סביר.
- הנחיות מקצועיות הן כלי עזר חשוב. חוזרי משרד הבריאות, ניירות עמדה של איגודים מקצועיים ונהלים פנימיים של בית החולים עוזרים להראות מה היה הסטנדרט באותה תקופה.
במקרים של אבחון שגוי או מאוחר יש לשאלה הזו מאפיינים משלה, ופירטנו אותם במאמר על רשלנות רפואית באבחון מחלה.
הקשר הסיבתי: השאלה שמכריעה הכי הרבה תיקים
גם כשברור שהטיפול היה לקוי, צריך להוכיח שהליקוי הוא שגרם לנזק. המבחן הבסיסי הוא מבחן "אלמלא": האם הנזק היה נמנע, או קטן יותר, אילו הרופא היה נוהג כראוי? לצד זה בודקים קשר סיבתי משפטי, כלומר האם נזק מהסוג שנגרם היה צפוי באופן סביר.
כאן נופלות תביעות רבות. מטופל שאבחנת הסרטן שלו התעכבה, למשל, צריך להראות שאבחון בזמן היה משנה את התוצאה, ולא רק שהעיכוב היה פסול. ההגנה תטען בדרך כלל שהמחלה הייתה מתקדמת ממילא, ושהתוצאה הייתה זהה גם בטיפול מושלם.
מה קורה כשהסיכוי שהטיפול התקין היה מונע את הנזק נמוך מ-50%? בדיון נוסף בפרשת מלול, שהוכרע בבית המשפט העליון ב-2010, קבע הרוב שמאזן ההסתברויות נשאר הכלל, ושפיצוי יחסי לפי אחוז הסיכוי הוא חריג מצומצם שמוגבל לנסיבות מיוחדות. המשמעות המעשית: ברוב התיקים צריך לשכנע שהסיכוי לקשר סיבתי עולה על 50%, ולכן ניתוח מדויק של הסיבתיות כבר בשלב הבדיקה הראשונית הוא קריטי. בתביעות לידה יש לשאלה הזו היבטים נוספים, שהרחבנו עליהם במאמר על הקשר הסיבתי בהולדה בעוולה.
כשהתיק הרפואי חסר: נזק ראייתי והעברת נטל השכנוע
סעיף 17 לחוק זכויות החולה מחייב את המטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית, ומטיל על מנהל המוסד הרפואי את האחריות לשמירתה. החובה הזו אינה טכנית בלבד. כשהרישום חסר, לקוי או אבד, המטופל נשאר בלי הכלי העיקרי שלו להוכיח מה קרה בחדר.
לכן התפתחה בפסיקה דוקטרינת הנזק הראייתי: כשהנתבע, במחדלו, פגע ביכולת של התובע להוכיח את טענתו, בית המשפט עשוי להעביר אליו את נטל השכנוע באותה שאלה. בפסיקה של בית המשפט העליון הכלל יושם בעיקר בתביעות רשלנות רפואית, ובדרך כלל בגלל רשומות שלא נערכו, חסרות או אבדו.
שתי הבהרות חשובות:
- הנטל עובר רק לגבי מה שהרישום החסר היה מברר. אם חסר תיעוד של מדידות דופק במשמרת לילה, הנטל עשוי לעבור בשאלה מה היה מצב המטופל באותן שעות, לא בהכרח לגבי כל התיק.
- צריך קודם לדעת מה חסר. רק בקשה לתיק המלא, כולל רישומי סיעוד, מוניטור, הוראות רופא ותיעוד הרדמה, מאפשרת לזהות פערים. תיק חלקי מסתיר את הנזק הראייתי במקום לחשוף אותו.
סעיף 41: מתי "הדבר מעיד על עצמו"?
סעיף 41 לפקודת הנזיקין מעביר לנתבע את חובת הראיה שלא התרשל, כשמתקיימים שלושה תנאים מצטברים:
- לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזק.
- הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.
- אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות כזו.
ההיגיון ברור במיוחד בתחום הרפואי: מטופל מורדם בחדר ניתוח אינו יודע מה קרה, והצוות שולט בסביבה ובציוד. מצבים כמו גוף זר שנשכח בגוף אחרי ניתוח, או פגיעה באיבר שלא היה קשור כלל לאזור הניתוח, הם הדוגמאות הקלאסיות לדיון בסעיף.
עם זאת, הסעיף אינו קיצור דרך אוטומטי. אם יש הסבר רפואי סביר לתוצאה, למשל סיבוך מוכר שקורה גם בטיפול תקין, קשה לטעון שהאירוע "מעיד" על רשלנות. בספרות ובפסיקה קיימת גם מחלוקת אם הסעיף מעביר את נטל השכנוע המלא או רק את הנטל להביא ראיות. לכן נכון לראות בו כלי משלים לצד חוות דעת מומחה, ולא תחליף לה.
מה התפקיד של חוות הדעת הרפואית?
לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מי שמבקש להוכיח עניין שברפואה צריך לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי. בלי חוות דעת כזו, ככלל, לא ניתן להוכיח רשלנות, גם כשהעובדות נראות חד משמעיות. חוות הדעת צריכה להיכתב בידי מומחה בתחום הספציפי של הטיפול, ולהתייחס גם לסטנדרט, גם להפרה וגם לקשר הסיבתי. מי כותב אותה, כמה היא עולה ומה קורה כשבית המשפט ממנה מומחה מטעמו, פירטנו במאמר על חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות.
מה עושים עכשיו כדי לא לפגוע ביכולת להוכיח
הרבה מהראיות נקבעות בשבועות ובחודשים הראשונים. אלה הצעדים המעשיים, לפי סדר החשיבות:
- בקשו את התיק הרפואי המלא. סעיף 18 לחוק זכויות החולה מקנה לכם זכות לקבל מידע רפואי מהרשומה, כולל העתק. בקשו במפורש גם רישומי סיעוד, גיליונות מעקב, תיעוד הרדמה, תוצאות מעבדה ודיסקים של הדמיה, ולא רק את מכתב השחרור.
- כתבו ציר זמן עכשיו. מתי פניתם, מה אמרתם, מה נאמר לכם, מי היה בחדר. זיכרון נשחק מהר, ופרטים כמו "התלוננתי על כאב בחזה והאחות אמרה שזו חרדה" לא תמיד נרשמים.
- שמרו כל מסמך ותקשורת. הודעות, תורים, קבלות על תרופות וטיפולים, מכתבים מהקופה. גם הם ראיות, לנזק ולעיתוי.
- רשמו פרטים של עדים. בני משפחה שליוו אתכם, מטופלים אחרים בחדר, כל מי ששמע את התלונות שלכם בזמן אמת.
- המשיכו בטיפול הרפואי ותעדו את הנזק. המשך מעקב חשוב קודם כול לבריאותכם, והוא גם מה שיוכיח את היקף הפגיעה. הפסקת טיפול עלולה להיטען נגדכם כאשם תורם.
- שימו לב למועדים. תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, בדרך כלל מיום הטיפול שגרם לנזק. כשהנזק התגלה מאוחר יותר, היא נמנית מיום הגילוי, בכפוף למגבלה של 10 שנים מיום האירוע. אצל קטינים המרוץ מתחיל בגיל 18, ולכן אפשר לתבוע ככלל עד גיל 25. פרטים נוספים במאמר על התיישנות בתביעות רשלנות רפואית בלידה.
ומה כדאי להימנע ממנו? לא לחתום על מסמכי ויתור או הסדר מול המוסד הרפואי לפני ייעוץ, לא לפרסם ברשתות החברתיות פרטים על הטיפול ועל מצבכם, ולא להסתמך על "בירור פנימי" של בית החולים כתחליף לבדיקה עצמאית. אם הוקמה ועדה לבדיקת האירוע, כדאי להבין מה מעמדה, ועל כך במאמר על ועדת בדיקה ברשלנות רפואית.
שאלות ותשובות
האם תוצאה רעה של טיפול מוכיחה רשלנות?
לא. צריך להוכיח שהטיפול חרג ממה שרופא סביר היה עושה באותן נסיבות, ושהחריגה הזו גרמה לנזק. סיבוך מוכר שקורה גם בטיפול תקין אינו רשלנות כשלעצמו.
באיזו רמת ודאות צריך להוכיח רשלנות רפואית?
ברמה של מאזן הסתברויות, כלומר שהגרסה שלכם סבירה יותר מגרסת הנתבע. זה נכון גם לקשר הסיבתי, ופיצוי יחסי לפי אחוז סיכוי הוא חריג מצומצם.
מה קורה אם בתיק הרפואי חסרים רישומים?
חוק זכויות החולה מחייב תיעוד של מהלך הטיפול. כשהרישום חסר או לקוי ופוגע ביכולתכם להוכיח, בית המשפט עשוי להעביר לרופא או לבית החולים את נטל השכנוע בשאלות שהרישום היה מברר.
מה זה "הדבר מעיד על עצמו"?
זה הכלל שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין. כשלא יכולתם לדעת מה קרה, הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטה מלאה של הנתבע, והאירוע מתיישב יותר עם רשלנות, על הנתבע להוכיח שלא התרשל.
אפשר להגיש תביעה בלי חוות דעת רפואית?
ככלל לא. תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות לצרף חוות דעת של מומחה כדי להוכיח עניין שברפואה, ובלעדיה לא ניתן להוכיח את הרשלנות.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת רשלנות רפואית?
תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, בדרך כלל מיום הטיפול שגרם לנזק או מיום גילוי הנזק בכפוף למגבלה של 10 שנים. אצל קטינים המרוץ מתחיל בגיל 18.
לסיכום
הוכחת רשלנות רפואית היא בעיקרה עבודה של ראיות: רשומה רפואית מלאה, חוות דעת של מומחה בתחום, וניתוח זהיר של השאלה אם הטיפול התקין היה משנה את התוצאה. היסוד שנראה הכי ברור, החריגה מהסטנדרט, הוא לא תמיד מה שמכריע. לעיתים קרובות התיק נקבע בקשר הסיבתי ובשאלה מה חסר בתיק הרפואי.
משרד עורכי דין שחר, בן סהל ושות' בודק תיקים רפואיים, מאתר פערים ברשומה ועובד עם מומחים רפואיים בתחומים השונים כדי להעריך אם יש בסיס לתביעה. לבדיקה ראשונית של המקרה שלכם, ללא התחייבות, צרו איתנו קשר. מידע על אופן ניהול ההליך עצמו תמצאו בעמוד הגשת תביעת רשלנות רפואית.
קראו גם: הגשת תביעת רשלנות רפואית · רשלנות רפואית באבחון · חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות · פיצויים ברשלנות רפואית · פגיעה באוטונומיה והסכמה מדעת · התיישנות בתביעות רשלנות בלידה
המידע במאמר זה הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כללי ההתיישנות, הפסיקה והתקנות מתעדכנים מעת לעת; יש לבדוק את המצב המשפטי העדכני לגבי המקרה הספציפי שלכם.
מקורות רשמיים: הגשת תביעת רשלנות רפואית: כל זכות · העברת נטל השכנוע בהיעדר רישום רפואי: כל זכות · תביעת רשלנות רפואית: כל זכות.
